<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שמעתי שאחד עשר מזמורים יש בספר תילים, שיסדו משה רבנו בשבעת ימי המילואים, עד שלא שרתה שכינה על משכן אהל מועד, שהיו ישראל מצפים לאש גבוה, ומצטערים על איחורו, והיו אומרים למשה רבינו וכי בשביל כך טרחנו כל הטורח הזה, כמדומה שהק' לא מחל עדיין על אותה מעשה, והיה משה מצטער, ולא היה יודע מה להשיב, והתחיל להתפלל עליהם, והיינו שיסד בסוף המזמור שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך, אם לא מחלת עדין על אותה מעשה. ואף מזמור ויהי נועם מוכיח על הדבר, שנתפלל שיראה עליהם בכבודו, וילפינן ממעשה ידינו כוננה עלינו כו', ודרשינן באגדה מפני מה עיכב הק' להשרות שכינתו על משכן אהל מועד כל שבע' ימי המילואים, כדי לפרוע לו למשה על שעיכב בסנה שליחותו של מקום שבעת ימים, שלא רצה לילך, כדפרש"י [שמות ד'] [מגם תמול גם משלשם גם מיום דברך אל עבדך שעכב ז' ימים] וביום שכלו ז' ימים המילואים, מיד, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו [ויקרא ט'] וג', לבשרם על גילוי שכינה, כדכתיב כי היום נראה ה' אליכם, תוספת.
מזמור שיר ליום השבת. ר"ת משה, לפי שמשה רבינו אמרו עם שאר מזמורים, אחד עשר כתובים בספר תילים, ובשביל ענוה יתירה, שהייתה בו הפסיק ליום בנתיים, שלא להבין שהוא עשאו, שאעפ"י שכתוב בראש מזמורים שלו תפילה למשה איש האלקים, הוא עצמו לא כתב כן, אלא כתבי ספר תילים כתבוהו.
